<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שישי</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ומימות עזרא ואילך נהגו שיהא שם תורגמן לעם מה שהוא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין מה שהן קורין, והקורא קורא פסוק אחד בלבד עד שיתרגם אותו המתורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד כדי שלא יטעה התורגמן. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם, וכן לא יגביה המתרגם קולו יותר מן הקורא, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן, ואין המתרגם רשאי לתרגם מתוך הכתב אלא על פה, ולא יהא הקורא מסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. והקטן מתרגם על ידי גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, וכן לא יתרגמו שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם.
<h2>דף ד:</h2>
ובפורים אין קצבה, כל המבקש אחד מישראל ליתן יתן מפני שהיא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עין יפה שלו נותן. וזהו שאמרו חכמים [ד' ע"ב] אע"פ שאמרו מקדימין ליום הכניסה קורין בו ביום, ומחלקין בו ביום. לא שקלים הן, אלא צדקה בעולם משום שנאמר ומתנות לאביונים. ולמה קורין זכור קודם פורים, כדי להקדים זכירה לעשיה, ומנין שצריכין אנו לקרותו, שכך אמרו חכמים [י"ח ע"א] זכור, יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכיחת הלב אמורה, ומה אני מקיים זכור בפה.
<h2>דף כא.</h2>
אלו הן הימים שקורין בהן בתורה בצבור, בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ופורים, בשני ובחמישי שבכל שבוע ושבוע, אבל אין מפטירין בנביא אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב ותעניות. בשבתות וימים טובים מפטירין בהן בבקר אבל בתעניות אין מפטירין בהן עד המנחה. והטעם בזה מפני שבבקר לא היה להם פנאי בתעניות משום ביטול מלאכה לעם עד שעת המנחה שהיו כולן מתקבצין בבית הכנסת להרבות בתפלות ותחנונים ואז היה להם פנאי להפטיר בנביא. ומשה רבינו ע"ה תיקן תקנה זו לישראל כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת התורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.
גרסינן בגיטין פרק הניזקין אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. אבל קורין ההפטרה בכל הספרים, ומברכין עליה. וכן כתב רבינו יצחק ב"ר שמואל ז"ל תשובה שאין לקרות בצבור בחומשין שלנו שהן בקונדרסין, והמברך עליהן מברך ברכה לבטלה ועובר על לא תשא, ואע"פ שבהפטרות רגילין להקל בהן, זהו לפי שאין מצויין כלל ספרים של נביאים בגליון, וגם ספר ההפטרות עצמן לא הותרו ליכתב מן הדין, לפיכך מקילין בהן, אבל בקריאת התורה אין מקילין כלל, ע"כ דבריו ז"ל.
כמה הם הקורין, בשבת קורין שבעה, ויום הכפורים ששה, ובימים טובים חמשה. אין פוחתין ממנין זה, אבל מוסיפין עליהם, שאין בדבר שום הפסד וטורח צבור, שהרי ימים טובים אסורין בעשיית מלאכה. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, בשבת וביום הכפורים במנחה ובשני ובחמישי שבכל שבוע ובחנוכה ופורים בשחרית ובימי התעניות בשחרית ובמנחה קורין שלשה, אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין, מפני טורח הצבור. ולמה תקנו מנין זה, כל החמור מחבירו מוסיפין קורא אחד, בחול קורין שלשה, כנגד כהנים לויים וישראל. ראש חדש וחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף, קורין ארבעה. יום טוב שאסור בעשיית מלאכה, חמשה, יום הכפורים שענוש כרת ששה. שבת שיש בו איסור סקילה, שבעה.
צבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד, עולה וקורא ויורד ויושב, וחוזר ועולה וקורא שניה ושלישית, עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום. כיצד סדר הקריאה, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ונהגו היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול מישראל. וכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה קודם לקרות. והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד כולן, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבצבור. אין שם כהן נתפרדה חבילה ועולה ישראל וקורא במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי כלל, כן פירשו המפרשים ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל, ויש מפרשים נתפרדה חבילה, אותו הסדר שהיה לוי קורא לפני ישראל נתבטל, ואם רצה לוי לקרות אחר ישראל קורא, והפירוש הראשון עיקר. אין שם לוי, כהן שקרא ראשון, הוא בעצמו חוזר וקורא פעם שניה במקום לוי. אבל לא יקרא אחריו כהן אחר, שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך נתחרטו ממנו וחזר וקרא זה. אבל אין לשני פגם, כי אם היה חלל למה יקרא במקום לוי, לפיכך אין פגם אלא בראשון. וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניכם פסול כי יש להסתפק שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך נתחרטו וחזר לוי אחר וקרא, או שמא יאמרו הראשון לוי והאחרון נתחלל וקורא במקום ישראל.
המפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת, בא"י אמ"ה אשר בחר בנביאים טובים ורצה בהם ובדבריהם הנאמרים באמת. בא"י הבוחר בתורה וגו'. ולאחריו מברך ארבע ברכות, ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו, שניה חותם בה משמח ציון בבניה, שלישית חותם בה מגן דוד, רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה, וכן ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא צריך להזכיר של ראש חדש בברכה זו כדרך שמזכיר בתפלה. ואע"פ שאין נביא בראש חדש, מכל מקום יום הוא שנתחייב בהפטרה, ומזכיר בה של ראש חדש, וכן דעת הרב אלפאסי ז"ל. ואע"פ שרבינו יעקב ז"ל חלק בדבר ופסק בפרק במה מדליקין כמאן דאמר שאינו צריך להזכיר של ראש חדש מאחר שאין נביא בראש חדש, אבל המנהג להזכיר של ראש חדש. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ויום הכפורים שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא במנחה צריך להזכיר בברכה של שבת לדברי הכל, מאחר שנתקנה הפטרה בשבת בשחרית. על התורה ועל העבודה ועל יום המנוח ועל יום הכפורים הזה, וחותם של (שבת) [יוה"כ] בלבד ולא בשל (יום הכפורים) [שבת]. וכן ר"ח שחל בשבת [אינו] חותם בשל ר"ח. לא תהא הזכרת ההפטרה חמורה מן התפלה. (וצריך) [ואינו] חותם בשל ראש חדש אלא בתפלת מוסף בלבד. וכ"כ הר"ר יונה זצ"ל ור"י ור"ת שאינו חותם אלא של שבת בלבד.
<h2>דף כא:</h2>
אין קורין תורה בצבור בפחות מעשרה אנשים והוא שיהו גדולים ובני חורין, ואין קורין אלא מעומד ואין קורין (ב)פחות מעשרה פסוקים, ופסוק וידבר עולה מן המנין, ואע"פ שבפרשת ויבוא עמלק שקורין בפורים אין שם כי אם תשעה פסוקים אין קורין יותר, מפני שכבר נשלם ענין סדר היום ואין ראוי לקרות שלא כסדר היום כדי להשלים לעשרה פסוקים, ולא יהו הקורין פחות משלשה אנשים, ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים. שלשה שקראו עשרה פסוקים, השנים קורין שלשה שלשה פסוקים ואחד ארבעה, הרי זה שקרא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.
<h2>דף כג.</h2>
אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה למנין הקוראים. וכן המפטיר עולה מן המנין שהרי קרא בתורה. ואמרו הגאונים ז"ל שאם הפסיק שליח צבור בקדיש קודם שיקרא המפטיר, אין המפטיר עולה מן המנין, אבל אם לא הפסיק בקדיש עולה מן המנין. והמנהג בארצינו שמפסיקין בקדיש ואין המפטיר עולה מן המנין בשבתות וימים טובים. אבל בימי התעניות וכן ביום הכפורים במנחה שקורין שלשה נהגו שהמפטיר עולה מן המנין מפני טורח צבור.
המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחילה ואפילו שלשה פסוקים, חוזר וקורא ממה שקרא אותו שלפניו. ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה. ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה, ג' פסוקים לכל אחד. ואם שלם הענין בפחות מאלו, כמו עולותיכם ספ(ר)ו על זבחיכם, שאין שם עשרים ואחד, שוב אינו צריך. ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו, אע"פ שלא שלם הענין. ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין, ומדלגין בנביא מענין לענין (אחד) [אחר], אבל אינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. המפטיר בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים, והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה. ואם היו שלשת הפסוקים של שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד.
<h2>דף כג:</h2>
ומימות עזרא ואילך נהגו שיהא שם תורגמן לעם מה שהוא קורא בתורה, כדי שיבינו ענין מה שהן קורין, והקורא קורא פסוק אחד בלבד עד שיתרגם אותו המתורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני, ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד כדי שלא יטעה התורגמן. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם, וכן לא יגביה המתרגם קולו יותר מן הקורא, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן, ואין המתרגם רשאי לתרגם מתוך הכתב אלא על פה, ולא יהא הקורא מסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. והקטן מתרגם על ידי גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, וכן לא יתרגמו שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם.
<h2>דף כד.</h2>
הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד, כגון אחרי מות ואך בעשור לחדש שבפרשת אמור אל הכהנים, והוא שלא יקרא על פה, שאסור לקרות אפילו תיבה אחת שלא מן הכתב, ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק, משהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר ואפילו בדבר הלכה, אבל הכל שומעין ושותקין להבין מה שהוא קורא, שנאמר ואזני העם אל ספר התורה. ומי שהוא תורתו אומנותו, שאינו עושה שום דבר אחר אלא עוסק בתורה, מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בעוד שהקורא קורא בתורה. ואמרו בשם הרב אלפאסי ז"ל שלא התירו כן אלא בזמן שיש עשרה בלא הוא, אבל אין שם עשרה בלא הוא אסור, שצריך שיהיו עשרה שומעים ומבינים קריאת התורה. ואסור לצאת מן הצבור בשעה שקורין בתורה, אבל מותר לצאת בין איש לאיש.
<h2>דף כה.</h2>
מקראות יש שאין מתרגמין אותן בצבור, מעשה ראובן וברכת כהנים, מעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם, וכן פסוק אחד ויגף י"י את העם נקראין ולא מתרגמין. מעשה אמנון ותמר עד המקום שכתוב בו אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם, ובמקום שכתוב בו אמנון סתם נקרא ומתרגם. ומפני מה אין מתרגמין ענינים אלו, מעשה ראובן מפני כבודו של ראובן, ברכת כהנים מפני שכתוב בו ישא י"י פניו אליך, ובלשון התרגום יבינו אותה עמי הארץ ויאמר[ו] כי י"י נושא פנים חלילה. מעשה העגל מפני כבודו של אהרן, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל. ובגמרא נראה הטעם מפני שכתוב ויצא העגל, שלא יאמרו עמי הארץ ממש היה בעגל שיצא מאליו. מעשה אמנון ותמר מפני כבודו של דוד. אבל לשון המקרא לא יבינום עמי הארץ כל כך, שלשון לעז שלהם היה תרגום. במקומות אלו לא נהגו(ת) לתרגם בבית הכנסת, מפני שלא יבינו עמי הארץ עכשיו בתרגום יותר מלשון המקרא. וכן נהגו שהשליח צבור קורא לעולם בתורה, והעולה קורא עמו בקול נמוך. ונראה הטעם כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות.
<h2>דף כט.</h2>
ויש שנותנין בפרשיות אלו ובהפסקה שלהן סימן אחר, וכך הוא ב"ד כהלכה, בו' ככוסות, בז' בנתיים, ב"ד שאם חל ראש חדש אדר בשני או ברביעי ועושין כהלכה, וזו היא ההלכה ששנינו ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת, בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש, בחמישית חוזרין לכסדרן, ומאי שניה, שניה להפסקה. בו' ככוסות, שבזמן שחל להיות בערב שבת, מסרגין את השבתות ומפסיקין שתי פעמים, שמקדימין משבת שעברה וקורין פרשת שקלים, ומפסיקין לשבת הבאה, ובשניה של הפסקה זכור, ובשלישית עוד מפסיקין, וברביעית פרה, ובחמישית החדש. כארבעה כוסות של פסח שבין ראשון לשני ישתה כמה שרוצה, ובין שני לשלישי מפסיק ואוכל ושותה, אבל בין שלישי לרביעי אינו יכול להפסיק ולשתות יותר מכוסו. שכך שנינו בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות שותה, בין שלישי לרביעי לא ישתה. אף כאן, בין כי תשא לזכור מפסיק, בין זכור לפרה מפסיק, בין פרה להחדש אינו מפסיק. בז', בשבת, בנתיים, שאם חל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, בשניה זכור, ומפסיקין לשבת הבאה, ברביעי פרה אדומה, בחמישית החדש, בששית חוזרין לכסדרן. לסדר מי, אמר רבי ירמיה לסדר הפטרות הוא חוזר.
ולמה קורין פרשת שקלים בראש חדש אדר, שזמן שקלים באחד באדר הוא, כמו ששנינו [שקלים פ"א מ"א] באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. אבל בזמן הזה אין נוהגין, שכך שנינו השקלים והבכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית, דכתיב ולקחת את כסף הכפורים, בזמן שיש אהל מועד נוהגין. ואמרו חכמים [ב"ב ט' ע"א] אמר רבי אלעזר, בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, מכלל שאין שוקלין אלא בזמן שבית המקדש קיים. ואם שקל בזמן הזה, כיון שקרא עליהם שם שקלים תפסו הקודש ואין להם פדיון, אין יכול ליתנם לעניים. שכך שנינו [שקלים פ"ח מ"ח] המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קדש, רבי שמעון אומר, האומר בכורים קדש אינן קדש, ועד כאן לא נחלק רבי שמעון על החכמים אלא בבכורים אבל בשקלים מודה להן שהן קדש, והואיל והן קדש אסור ליתנן לעניים. מה תקנתם, יוליכם לים המלח, כמו שאמרו חכמים [יומא ס"ו ע"א] אין מקדישין ואין מחרימין בזמן הזה, ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח.
ראש חדש אדר הסמוך לניסן שחל להיות בערב שבת, מקדים וקורא בפרשת שקלים שהיא כי תשא, משבת שעברה שהיא עשרים וחמשה בשבט, ומפטירין במלכים בן שבע שנים יהואש במלכו. ובשבת שניה שהוא שני באדר מפסיקין. ובשבת שלישית שהוא תשעה באדר קורין זכור בסוף פרשת כי תצא למלחמה, ומפטירין בשמואל כה אמר י"י צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק וגו'. ובשבת רביעית שהוא ששה עשר באדר מפסיקין. ובשבת חמישית שהוא עשרים ושלשה באדר קורין בראש פרשת פרה אדומה, ומפטירין ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים. ובשבת ששית שהוא ראש חדש ניסן, מוציאין שלש תורות וקורין בהן אחד בענינו של יום, ואחד של ראש חדש, ואחד של החדש הזה לכם ראש חדשים, ומפטירין ביחזקאל כה אמר י"י בראשון באחד לחדש.
ובזמן שחל ראש חדש אדר הסמוך לניסן להיות בשבת, מוציאין שלש תורות, אחד של פרשה, ואחד של ראש חדש, ואחד של פרשת שקלים, [וקורין] מן וידבר דכי תשא עד סוף פיסקא, ומפטירין במלכים בן שבע שנים יהואש במלכו. ובשבת שנית שהוא שמנה באדר, מוציאין שתי תורות, אחת של פרשה, ואחת של פרשת זכור, ומפטירין בשמואל כה אמר י"י צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. ובשבת שלישית שהוא חמשה עשר באדר מפסיקין. שבת רביעית שהוא כ"ב באדר, מוציאין שתי תורות, אחד של פרשה, ואחד של פרשת פרה אדומה. ומפטירין ביחזקאל בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם. שבת חמישית, שהוא כ"ט באדר, מוציאין שתי תורות, אחת של פרשה, ואחת של פרשת החדש הזה לכם ראש חדשים, ומפטירין ביחזקאל כה אמר ה' בראשון באחד לחדש.
ואם חל ראש חדש אדר הסמוך לניסן בשני בשבת, מקדימין וקורין בשבת שהוא עשרים ושמנה בשבט פרשת שקלים, ובשבת שניה שהוא ששה באדר מפסיקין. ובשבת שלישית זכור, ובשבת רביעית קורין פרה אדומה, ובשבת חמישית קורין החדש. ואם חל ראש חדש אדר הסמוך לניסן ברביעי בשבת, מקדימין משבת שעברה שהוא כ"ז בשבט וקורין פרשת שקלים, ובשבת שניה מפסיקין, ובשבת שלישית שהוא י"א באדר קורין [זכור], ובשבת רביעית שהוא י"ח באדר קורין פרה, ובשבת חמישית שהוא כ"ה באדר קורין החדש.
ואלו הן הימים שחל להיות ראש חדש אדר סמוך לניסן, יום שבת, ושני בשבת, ורביעי בשבת, וששי בשבת, וסימן זבד"ו. ואלו ימים מפסיקין בהם. אם חל להיות בשבת מפסיקין בחמשה עשר באדר וסימן זט"ו. אם חל להיות בשני מפסיקין בששה באדר וסימן ב"ו. ואם חל להיות ברביעי בשבת מפסיקין בארבעה באדר וסימן ד"ד. ואם חל להיות בששי בשבת מפסיקין בשנים באדר ובששה עשר באדר וסימן ובי"ו.
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, ומפטירין במלכים ויכרות יהוידע את הברית, וכן אם חל ראש חדש אדר להיות בתוך השבת אפילו בערב שבת, מקדימין וקורין בשבת שלפניו בפרשת שקלים. אמרו חכמים ז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים, שהיו מביאין כל ישראל מחצית השקל לצורך הקרבנות. ועכשיו שאין שם קרבן ולא שקלים, קורין בפרשת שקלים לזכור הענין, וקורין מתחלת כי תשא עד ולקחת את כסף הכפורים והוא בכלל, ומפטירין במלכים ויכרות יהוידע עד כסף אשם וכסף חטאות. בשבת שניה קורין בכי תצא למלחמה [זכור את אשר עשה לך עמלק] עד סוף הסדר, ומפטירין ותהי המלחמה בשמואל עד ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול, ואי זו היא שבת שנייה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת. בשבת שלישית קורין פרה אדומה מתחלת סדר זאת חקת התורה עד והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, ומפטירין ביחזקאל בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם עד כי אני י"י דברתי ועשיתי. ואי זו היא שבת שלישית, הסמוכה לרביעית. בשבת רביעית קורין בסדר בא אל פרעה החדש הזה לכם עד תאכלו מצות, ומפטירין ביחזקאל בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר עד בבקר בבקר עולת תמיד. ומדלג וקורא ועל הנחל יעלה על שפתו וגו'. ואי זו היא שבת רביעית כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה ואפילו בערב שבת. לפיכך פעמים תהיה ההפסקה בין שבת ראשונה ושניה או בין שניה לשלישית, ופעמים שתי ההפסקות בין שבת ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית, אבל בין שלישית לרביעית אין מפסיקין, וסימן נתנו חכמים לדבר, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה. ולעולם קורין ששה בסדר היום והשביעי באותה פרשה שתהיה באותה שבת. בכל פרשה מארבע פרשיות אלו בספר שמוציאין אותו ראשון קורין תחלה סדר אותה שבת, ובספר שני קורא אחד אותה פרשה. ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, והיה סדר אותה שבת בואתה תצוה, קורין ששה מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת, ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמה, קורין ששה בכי תשא עצמה עד ויקהל והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת. ואם חל ראש חדש אדר להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, אחד קורין בו חמשה סדר היום והשני קורא בו אחד ענין ראש חדש, והשלישי קורא בו אחד כי תשא. וכן ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת, קורין חמשה בסדר היום בספר אחד, ובשני ענין ראש חדש, ובשלישי החדש הזה לכם בפרשת החדש, ומפטירין בראשון באחד לחדש. וכן לעולם מפטירין בענין שמפסיקין בו. וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות, הראשון קורין בו חמשה סדר היום, והשני אחד קורא בו ענין ראש חדש, והשלישי אחד קורא בו ענין חנוכה. חל להיות באמצע השבת, שלשה קורין בענין ראש חדש והרביעי קורא בענין חנוכה.
ומפסיקין לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות ולכפורים, וכן במנחה ביום טוב שחל להיות בשבת וכן שני וחמישי שמראש השנה ועד סוכות אין חוזרין בסדר ימים טובים, אלא לסדר פרשיות, וכן במנחה בחג שחל להיות בשבת קורין בו וזאת הברכה, וכן לפני פסח, ולפני עצרת, ולפני ראש השנה, קורין בסדר פרשיות.
מפסיקין למועדות וליום הכפורים, וקורין בענין המועד ולא בסדר השבת, ומשה רבינו ע"ה תקן להם לישראל שיהו קורין בכל מועד ענינו של יום, ושיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד.
<h2>דף כט:</h2>
בכל יום ויום מימים טובים וכן ביום הכפורים ובשבעת ימי הפסח מוציאין שני ספרי תורה בשחרית, האחד קורין בו אלו הענינים שבארנו, והשני קורין בו קרבן אותו היום כמו שבארנו. אבל בחולו של מועד של חג אין מוציאין שתי תורות כמו שעושין בפסח, לפי שאין בהם פרשיות כמו שיש בחולו של מועד של פסח, והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא. וכן בשבת אין מוציאין ספר תורה שני לקרות בו וביום השבת, והטעם לפי שאין בפרשת קרבן שבת רק שני פסוקים, ואין קורין בבית הכנסת פחות משלשה פסוקים, ואין לקרות למעלה ולמטה הימינו לפי שאינו מדבר בענינו של יום. בכל יום שמוציאין שני ספרים או שלשה, אם הוציא זה אחר זה, כשמחזירין את הראשון אומר קדיש, ומוציא את השני, וכשמחזיר את האחרון אומר קדיש. וכבר כתבנו שהמנהג לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם, ואחר כך קורא המפטיר ומפטירין בנביא. שבת שבתוך חולו של מועד בין בפסח בין בסוכות קורין באותה שבת, ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו, בפרשת כי תשא. ומפטירין בפסח היתה עלי יד יי' עד דברתי ועשיתי נאם י"י. וכשהוא בתוך החג, מפטירין ביום בוא גוג עד ובזזו את בוזזיהם נאם י"י אלהים.
וכשתזדמן פרשת שקלים בפרשת ואתה תצוה, קורין ששה מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת. והמפטיר קורא מכי תשא עד ועשית, שהמפטיר עולה למנין שבעה. בד"א במקום שאין מקדשין ואין מפסיקין בין קורא בתורה למפטיר בנביא, אבל במקום שמקדשין, מפטיר אינו עולה למנין שבעה, וקורין שבעה, ואחר כך קורא המפטיר, וכמות שכתבנו למעלה. חל להיות בכי תשא עצמה קורין ששה מכי תשא עד ויקהל משה, והמפטיר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית, שכך שנינו חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין. כך הוא סימן של פרשיות אלו וסדוריהן ומסרת שלהן.
<h2>דף ל.</h2>
ובפורים אין קצבה, כל המבקש אחד מישראל ליתן יתן מפני שהיא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עין יפה שלו נותן. וזהו שאמרו חכמים [ד' ע"ב] אע"פ שאמרו מקדימין ליום הכניסה קורין בו ביום, ומחלקין בו ביום. לא שקלים הן, אלא צדקה בעולם משום שנאמר ומתנות לאביונים. ולמה קורין זכור קודם פורים, כדי להקדים זכירה לעשיה, ומנין שצריכין אנו לקרותו, שכך אמרו חכמים [י"ח ע"א] זכור, יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכיחת הלב אמורה, ומה אני מקיים זכור בפה.
ולמה קורין בשלישית פרה, לפי שאמרו חכמים [פסחים ו' ע"א] שואלין הלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. וטמא מת אינו עושה פסח דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש, לפיכך קורין פרה בשלישית, שהיא הלכות טהרה כדי שיתחטאו ויטהרו ישראל ויעשו פסח בטהרה. ברביעי[ת] החדש, שענינו של יום הוא.
<h2>דף ל:</h2>
אלו הן הימים שקורין בהן בתורה בצבור, בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ופורים, בשני ובחמישי שבכל שבוע ושבוע, אבל אין מפטירין בנביא אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב ותעניות. בשבתות וימים טובים מפטירין בהן בבקר אבל בתעניות אין מפטירין בהן עד המנחה. והטעם בזה מפני שבבקר לא היה להם פנאי בתעניות משום ביטול מלאכה לעם עד שעת המנחה שהיו כולן מתקבצין בבית הכנסת להרבות בתפלות ותחנונים ואז היה להם פנאי להפטיר בנביא. ומשה רבינו ע"ה תיקן תקנה זו לישראל כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת התורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.
בעצרת קורין ביום ראשון בסדר וישמע יתרו, בחדש השלישי עד סוף הסדר, ובמוסף בסדר פנחס וביום הבכורים עד סוף פסקא ומפטירין ביחזקאל מתחלת הספר עד ואשמע קול מדבר, ומדלג ואומר ותשאני רוח. וביום שני קורין כל הבכור עד סוף הסדר, בסדר ראה אנכי. ובמוסף כמו ביום ראשון, לפי שספק יום ראשון הוא. ומפטירין בחבקוק [וי"י] בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי.
בראש השנה קורין בחדש השביעי באחד לחדש, והמנהג שקורין ביום ראשון בסדר וירא אליו, וי"י פקד את שרה עד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, ובמוסף בסדר פנחס בחדש השביעי עד סוף פסקא, ומפטירין ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ביום שני קורין בסדר וירא אליו, והאלהים נסה את אברהם עד סוף הסדר ומפטירין בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמנו נאם י"י.
בסוכות ביום ראשון בסדר אמור אל הכהנים שור או כשב או עז עד וידבר משה את מועדי י"י, ובמוסף בסדר פנחס ובחמשה עשר יום עד סוף פיסקא, ומפטירין הנה יום בא לי"י. וביום שני קורין כמו ביום ראשון ומפטירין במלכים ויקהלו אל המלך שלמה עד בהוציאי אותם מארץ מצרים. ביום טוב האחרון קורין בסדר ראה אנכי כל הבכור עד סוף הסדר, ומפטירין במלכים ויהי ככלות שלמה עד אשר חפץ לעשות. ולמחר שהוא שמחת התורה קורין וזאת הברכה כל הסדר, ומפטירין ויעמוד שלמה, ונהגו עכשיו שמפטירין ויהי אחרי מות משה עבד י"י עד בכל אשר תלך. בשאר ימות החג שהוא חולו של מועד, קורין בקרבנות החג בסדר פינחס. וכתב הרב אלפאסי ז"ל בשם הגאון שכך המנהג בשתי ישיבות, בכל יום מהן קורין שתי פרשיות, כיצד, ביום שלישי שהוא ראשון לחולו של מועד, קורא הכהן וביום השני, ולוי קורא וביום השלישי, וישראל חוזר וקורא וביום השלישי, והרביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי, כדי שיגמור בספק היום שהוא ספק שני ספק שלישי, וכן ביום הרביעי שהוא שני לחולו של מועד קורין וביום השלישי וביום הרביעי על דרך שכתבנו, וכן המנהג.
בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן נחשון בן עמינדב שהוא המקריב ביום הראשון, וביום השני קורין נשיא שהקריב בשני, ובשלישי קורין נשיא שהקריב בשלישי. כיצד, ביום השני כהן קורא ג' פסוקים עד כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת ולוי שלשה הנשארים וישראל חוזר וקורא מתחלת ביום השני וקורא כולה, וכן בכולן כסדר הזה. וביום השמיני קורין מיום השמיני עד סוף הסדר, ומתחילין סדר בהעלותך עד כן עשה את המנורה. [כתב מורי ז"ל, שבמקומו היו נוהגים לקרות הישראל הפרשה האחרת, ולא שהיה חוזר וקורא אותה פרשה שקראו כהן ולוי. כי מה טעם כאן לחזרה. דבשלמא בקרבנות החג יש טעם לחזרה שלו, לצאת מספק קרבנות היום, אבל בנשיאים מה לנו אם יקרא ביום שני ביום השני וביום השלישי, וכן ביום השלישי ביום השלישי וביום הרביעי, וכן בכל שאר הימים. והלא אין זה אלא סיפור בעלמא שמספר סדר קרבנות הנשיאים. וכן היה נוהג בבית מדרשו]. ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות זכריה בתרי עשר רני ושמחי בת ציון עד חן חן לה. ואם היו שתי שבתות, קורין בשבת ראשונה סדר היום תחלה, ובמוסף בסדר נשא מברכת כהנים עד קרבן נחשון, ומפטירין בנרות זכריה, ובשבת האחרון קורין בסדר היום כמו כן, ובמוסף בסדר נשא בפרשת ביום השמיני עד סוף. ומפטירין בשבת שניה בנרות שלמה במלכים ויעש חירם עד כי מלא כבוד י"י את בית י"י, והקורא בענין חנוכה הוא המפטיר בנביא. ואם חל שבת אחת בחנוכה, אם היה ביום שני לחנוכה קורין בפרשת ביום השני ואם חל בשלישי קורין במוסף פרשת ביום השלישי וכן בכולם. ולעולם קורין סדר היום תחלה, אחר כך המוסף.
בפורים קורין בשחרית בסדר ויהי בשלח ויבא עמלק עד סוף הסדר. בתשעה באב בשחרית קורין בסדר ואתחנן כי תוליד בנים ובני בנים עד נותן לך כל הימים, ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם עד כי באלה חפצתי נאום י"י. ובמנחה קורין ויחל משה כשאר תעניות, ומפטירין בישעיה [דרשו יי'] עד לנקבציו. ובשאר התעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו, קורין בשחרית ובמנחה ויחל משה, הראשון קורא ארבעה פסוקים, והשני והשלישי קורין מפסל לך עד אשר [אני] עושה עמך, ומפטירין במנחה דרשו. בתעניות שגוזרין הצבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר וכיוצא בהם, קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם ויכנע לבם כשישמעו אותם. והמנהג שקוראין ויחל משה, כמו בשאר תעניות.
<h2>דף לא.</h2>
ופרשת האזינו קורין אותה כמות שהיו קורין אותה במקדש, והאיך, כך אמרו חכמים במוסף של שבת מה שירה היו אומרים, אמר רב חנן בר אבא אמר רב הזי"ו ל"ך, וכל שבת ושבת היו אומרים אחת, ואמר רב חנן בר אבא אמר רב כדרך שחולקין כאן כך חולקין בבית הכנסת, וכך פירש רב פלטוי ראש ישיבה, הזי"ו ל"ך, ה' האזינו, ז' זכור ימות עולם, י' ירכיבהו, ו' וירא יי', ל' לו חכמו, כ' כי אשא עד סוף שירה, כך קורין אותה ששה בני אדם, ושביעי קורא מן ויבא משה עד סוף הפרשה.
ולעולם ראש חדש אדר הסמוך לניסן הוא ערב פסח, והפסח הוא ערב עצרת, ועצרת הוא ערב ראש השנה וסוכה. ולעולם אין בא יום פסח לא בב' בשבת, ולא בד' בשבת, ולא בו' בשבת, וסימן לא בד"ו פסח. ואף עצרת, אינו בא לא בג' בשבת, ולא בה' בשבת, ולא בז' בשבת, וסימן לא גה"ז עצרת. וגם ראש השנה אינו בא לא בא' בשבת, ולא בד' בשבת, ולא בו' בשבת. ואף סוכה ג"כ. וסימן לא אד"ו ראש, ראש השנה וסוכה. וגם יום כפור אינו בא לא בא' ולא בג' ולא בו', וסימן לא אג"ו יום כפור. וכן פור אינו בא לא בז', ולא בב', ולא בד' וסימן לא זב"ד פור. ויום שיבא חנוכה הוא עצרת, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. ויום שיבא פסח הוא תשעה באב, שנאמר השביעני במרורים הרוני לענה. וסימן לכל המועדות, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף.
בפסח קורין בפרשת המועדות שבתורת כהנים. ונהגו עכשיו לקרות ביום טוב ראשון, ארבעה בסדר בא אל פרעה בפרשת משכו עד מארץ מצרים על צבאותם, והחמישי קורא במוסף בסדר פנחס ובחדש הראשון עד סוף פסקא. ומפטירין ביהושוע בעת ההיא, עד אין יוצא ואין בא. ומדלג וקורא פסוק ויהי י"י את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ. ואם חל יום ראשון בשבת קורין ששה בסדר משכו, והשביעי במוסף כמו שכתבנו, וביום טוב שני קורין בסדר אמור אל הכהנים שור או כשב או עז עד וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל. והמפטיר בספר שני בסדר פנחס ובחדש הראשון עד סוף פסקא. ומפטירין בפסח יאשיהו במלכים וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה עד באש למולך. ומדלג וקורא ויצו המלך עד ואחריו לא קם כמוהו. ביום שלישי קורין שלשה בסדר בא אל פרעה קדש לי כל בכור עד סוף הסדר, ברביעי אם כסף תלוה את עמי עד לא תבשל גדי בחלב אמו, בחמישי בסדר כי תשא פסל לך עד לא תבשל גדי בחלב אמו, ונהגו לקרות בפרשה זו בשבת חולו של מועד. בששי בסדר בהעלותך בפרשת במדבר סיני עד לגר ולאזרח הארץ. ובכל הימים האלו של חולו של מועד במוסף קורין בסדר פנחס בפרשת ובחדש הראשון, אבל אין מתחילין משלשה פסוקים הראשונים לפי שכולן מענין הראשון, אבל מתחילין מן והקרבתם אשה עולה עד סוף פיסקא. וכן קורין במוסף של שני ימים טובים אחרונים. ביום טוב אחרון קורין ויהי בשלח עד כי אני י"י רפאך, ומפטירין בשמואל וידבר דוד לי"י ובשמיני בסדר ראה אנכי כל הבכור עד סוף הסדר, ואם חל להיות בשבת מתחילין מעשר תעשר, והמפטיר והקרבתם. ומפטירין בישעיה עוד היום בנוב לעמוד, עד קדוש ישראל. וסימן לפרשיות של פסח אלו הן משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא.
לעולם שבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה ישראל, ובשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים מפטירין דרשו י"י בהמצאו, ובשבת שהיא בין יום הכפורים לסוכות מפטירין שוש אשיש, ואם אין שבת בין יום הכפורים לסוכות לא תהיה הפטרת אותה שנה שוש אשיש כלל.
ביום הכפורים בשחרית קורין בסדר אחרי מות מתחלת הסדר עד ויעש כאשר צוה י"י את משה. ובמוסף בסדר פנחס ובעשור לחדש השביעי הזה. ומפטירין בישעיה ואמר סולו סולו פנו דרך, עד פי י"י דבר. במנחה קורין בעריות שבאחרי מות, מתחיל וידבר וגומר כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר, כדי שיזכור ויכלם כל מי שנכשל באחת מהן ויחזור בתשובה. והמפטיר הוא קורא שלישי ועולה מן המנין, ומפטיר בתרי עשר ויהי דבר י"י אל יונה בן אמתי עד ובהמה רבה. ומדלג לספר אחר ואומר מי אל כמוך, ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב וגו'.
<h2>דף לא:</h2>
נהגו ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות דברי תוכחות, שבת ראשונה דברי ירמיהו, שניה שמעו דבר י"י, שלישית חזון ישעיהו, ובשבת שאחר תשעה באב מפטיר נחמו נחמו עמי, וכן מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ואין משנין בהן. והסימן דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש, ואלו הן, דברי ירמיהו, שמעו דבר יי', חזון ישעיהו, נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שובה ישראל, דרשו י"י בהמצאו, שוש אשיש, הכל כמו שנסדר אותן לפנינו בג"ה.
ואלו הן ראשי הסדרים וההפטרות. בראשית מפטירין בישעיה, כה אמר האל עד לפני (אל) לא נוצר אל. אלה תולדות נח בישעיה, רני עקרה עד ולקדוש ישראל כי פארך. לך לך בישעיה, למה תאמר יעקב עד ובקדוש ישראל תתהלל. וירא אליו במלכים, ואשה אחת מנשי בני הנביאים עד ותשא את בנה ותצא. ויהיו חיי שרה במלכים, והמלך דוד זקן בא בימים עד יחי המלך דוד לעולם. ואלה תולדות יצחק בתרי עשר בתחלת ספר מלאכי, משא דבר י"י עד כי מלאך י"י צבאות הוא. ויצא יעקב בתרי עשר בהושע, ועמי תלואים עד בארץ תלאובות. וישלח יעקב בתרי עשר חזון עובדיה עד סוף הספר. וישב יעקב בתרי עשר בספר עמוס כה אמר י"י על שלשה פשעי ישראל עד מי לא ינבא. ויהי מקץ במלכים ויקץ שלמה עד מלך על כל ישראל. ויגש אליו ביחזקאל קח לך עץ אחד, עד בהיות מקדשי בתוכם לעולם. ויחי יעקב במלכים ויקרבו ימי דוד למות עד ותכון מלכותו מאד.
ואלה שמות ביחזקאל, הודע את ירושלים עד אשר שמתי עליך נאום י"י אלהים. ומדלג וקורא וזכרתי אני את בריתי אתך, ופסוק והקמותי אני את בריתי אתך. וארא ביחזקאל בקבצי את בית ישראל עד כי אני י"י אלהים, ומדלג וקורא ביום ההוא אצמיח קרן. בא אל פרעה בישעיה משא מצרים הנה י"י רוכב עד ונחלתי ישראל. ויהי בשלח פרעה בשופטים ותשר דבורה, ויש מתחילין ודבורה אשה נביאה, והמנהג שלנו להתחיל ותשר דבורה, וכולם מסיימים ותשקוט הארץ ארבעים שנה. וישמע יתרו בישעיה, בשנת מות המלך עזיהו עד וקראת שמו עמנואל. ואלה המשפטים, בירמיה, הדבר אשר היה אל ירמיהו עד אתן שממה מאין יושב. ומדלג למפרע ואומר שני פסוקים אלו, כה אמר יי' אם לא בריתי וגו' ואומר גם זרע יעקב ודוד עבדי ורחמתים. אם כסף תלוה בירמיה הנה ימים באים נאם י"י וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה עד ולא יהרס עוד לעולם, ומדלג וקורא כה אמר י"י עוד ישמע במקום הזה עד י"י צדקנו. ויקחו לי תרומה במלכים וי"י נתן חכמה לשלמה עד ולא אעזוב את עמי ישראל. ואתה תצוה ביחזקאל אתה בן אדם הגד את הבית עד ורציתי אתכם נאם י"י אלהים. כי תשא במלכים וישלח אחאב בכל בני ישראל עד י"י הוא האלהים. ויקהל במלכים וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר עד אלפים בת יכיל. אלה פקודי במלכים, ויעש חירום את הכיורות עד כי מלא כבוד י"י את בית י"י.
ויקרא בישעיה, עם זו יצרתי לי עד ובישראל. צו את אהרון בירמיה, כה אמר י"י צבאות עולותיכם ספו על זבחיכם עד ולא עלתה על לבי, ומדלג וקורא ברוך הגבר וגו' ופסוק והיה כעץ שתול על מים שהם בהפטרת י"י עוזי ומעוזי, ומדלג למפרע וקורא כה אמר י"י אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' עד כי באלה חפצתי נאום י"י. ויהי ביום השמיני בשמואל, ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל עד ויברך את העם בשם י"י צבאות. אשה כי תזריע במלכים, ואיש בא מבעל שלישה עד וילך מאתו כברת ארץ. זאת תהיה במלכים, וארבעה אנשים היו מצורעים עד בשקל כדבר יי'. אחרי מות ביחזקאל, ויהי דבר י"י אלי לאמר התשפוט התשפוט עד ונחלתי בך לעיני הגוים. קדושים תהיו ביחזקאל, הלדרוש אותי אתם באים עד ואת שבתותי קדשו. אמור אל הכהנים ביחזקאל, והכהנים הלוים בני צדוק, עד כל נבלה וטרפה. בהר סיני בירמיה, ויאמר ירמיהו וגו' הנה חנמאל בן שלום עד הממני יפלא כל דבר. אם בחקותי בירמיה, י"י עוזי ומעוזי, ויש מסיימין כי תהלתי אתה. ויש אומרים וישבה העיר הזאת לעולם, וכן המנהג.
במדבר סיני בתרי עשר בהושע, והיה מספר בני ישראל עד וארשתיך לי באמונה וידעת את י"י. נשא את ראש בשפטים, ויהי איש אחד מצרעה עד בין צרעה ובין אשתאול. בהעלותך בתרי עשר בזכריה, רני ושמחי בת ציון עד חן לה. שלח לך ביהושע וישלח יהושע בן נון מן השטים עד כל יושבי הארץ מפנינו. ויקח קרח בשמואל, לכו ונלכה הגלגל עד לעשות לו לעם. זאת חקת התורה בשפטים ויפתח הגלעדי עד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל. וירא בלק בתרי עשר במיכה והיה שארית יעקב עד והצנע לכת עם אלהיך. פנחס דברי ירמיהו בן חלקיהו עד תבא אליהם נאם י"י. ראשי המטות בירמיה שמעו דבר י"י בית יעקב עד כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ומדלג וקורא אם תשוב ישראל נאם י"י אלי תשוב וגו' ועוד פסוק ונשבעת נאם י"י.
אלה הדברים, חזון ישעיהו מתחלת הספר עד ושביה בצדקה. ואתחנן בישעיה נחמו נחמו עמי עד איש לא נעדר. והיה עקב בישעיה ותאמר ציון עזבני יי' עד תודה וקול זמרה. ראה אנכי בישעיה עניה סוערה עד לא יכרת. שופטים ושוטרים בישעיה אנכי אנכי הוא מנחמכם עד ומאסיפכם אלהי ישראל. כי תצא למלחמה בישעיה רני עקרה עד ולקדוש ישראל כי פארך. והיה כי תבא בישעיה קומי אורי כי בא אורך עד אני י"י בעתה אחישנה. אתם נצבים בתרי עשר בסוף הושע שובה ישראל עד י"י עד ופושעים יכשלו בם. ומדלג וקורא בספר יואל וי"י נתן קולו לפני חילו עד ולא יבושו עמי לעולם. וילך בישעיה, דרשו י"י בהמצאו עד לנקבציו. האזינו בישעיה, שוש אשיש בי"י עד וינשאם כל ימי עולם. וזאת הברכה מתחלת יהושע עד בכל אשר תלך.
ולעולם כשיתחברו שני סדרים מפטירין ההפטרה של הסדר השני. והטעם כי כשיתחברו אשה כי תזריע עם זאת תהיה מפטירין הפטרת זאת תהיה, לפי שיש באותה הפטרה מענין שני סדרים. ולכן יתכן להפטיר בסדר שפסקנו בו. וכן בכל שני סדרים שיתחברו מפטירין מן הסדר השני מן הטעם שכתבנו, חוץ מסדר ואלה המשפטים וסדר אם כסף תלוה, שאם יתחברו מפטירין הפטרת ואלה המשפטים, אם לא תהיה בו ביום פרשת שקלים, לפי שיש בהפטרת ואלה המשפטים מענין הסדר ומענין אם כסף תלוה. וכשיתחברו סדר אתם נצבים וסדר וילך כבר בארנו שלעולם סדר אתם נצבים בשבת שקודם ראש השנה, ולעולם מפטירין באותה שבת שובה, לפי שיש בה מענין הסדר ומסדר וילך, ועוד שלא יתכן להפטיר דרשו קודם ראש השנה אלא בשבת שבין ראש השנה ויום הכפורים וכמו שאמרו חכמים ז"ל, [ר"ה י"ח ע"א] דרשו יי' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב, חוץ מפרשת האזינו שהראשון קורא מהאזינו עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו. והשלישי מירכיבהו עד וירא י"י וינאץ, והרביעי מן וירא וינאץ עד לו חכמו ישכילו זאת, והחמישי מלו חכמו עד כי אשא, והששי מכי אשא עד סוף כל השירה, והסימן הזי"ו ל"ך. ולפיכך פוסקין בה בענינות אלו, מפני [ש]הן תוכחות כדי שיחזרו העם בתשובה. קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא אחד קורא אותם, מתחיל בפסוק שלפניהם ומפסיק בפסוק של אחריהם, לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. וקללות שבמשנה תורה אם רצה לפסוק בהם פוסק. וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהם אלא אחד קורא אותם. שמונה פסוקים שבסוף התורה, שהם מן וימת משה עד לעיני כל ישראל, יחיד קורא אותן בבית הכנסת. לומר שאין מפסיקין בהן לקרות בהן לשני בני אדם אלא ליחיד קורין אותו, ולא כדברי הרמב"ם ז"ל, שכתב שיחיד קורא אותן לומר שאין צריך שיהא עשרה בבית הכנסת, אלא ביחיד קורין אותן. אבל הנכון שצריכין עשרה, כי למה לא יהו צריכין קדושה כשאר התורה.
לעולם קורין פרשת צו את אהרון קודם הפסח, והוא שאין עיבור, ופרשת וידבר תחלת הספר, קודם עצרת. וצמים בט' באב קודם ואתחנן, ופרשת אתם נצבים קודם ראש השנה, וסימן פקד ופסח, מנו ועצרו, צומו וצלו, קומו ותקעו. וזהו שאמרו חכמים [ל"א ע"ב] רבי שמעון אומר, עזרא תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם לעצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מה טעם, כדי שתכלה שנה וקללותיה, שאף עצרת ראש השנה לאילן הוא, שכך שנינו [ר"ה ט"ז ע"א], בעצרת על פירות האילן. והקורא קללות שבתורת כהנים אינו מפסיק בהן, שכך שנינו אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן, מה טעם, לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, אלא האיך יעשה, כך אמרו חכמים כשהוא מתחיל, מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן, ואמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק. מה טעם, הללו בלשון רבים אמורות, והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן.
נהגו עכשיו בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית, שבת שניה קורין תולדות נח, וכן קורין והולכין על הסדר עד שגומרין התורה בחג הסוכות. ועזרא תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. ומנהג פשוט שקורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שתכלה שנה וקללותיה, שעצרת גם כן ראש השנה לאילן. וסדר ואתחנן אחר תשעה באב. אתם נצבים קודם ראש השנה, צו את אהרון קודם הפסח בשנה פשוטה. ובשנה מעוברת בעבור שאנו צריכין להרבות סדרים בעבור חדש העיבור צריכין לומר סדר זאת תהיה קודם הפסח. וכך הוא הסימן, פקיד ופסח, סגיר ופסח, מנה ועצר, צום וצלי, קום ותקע. וביאורו אחר סדר צו עשה פסח, ובשנה מעוברת אחר זאת תהיה, מנה ועצר אחר סדר במדבר סיני שבועות. צום וצלי, אחר תשעה באב באותו שבוע קורין ואתחנן. קום ותקע, אחר אתם נצבים ראש השנה. לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרים כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע, ובהר סיני ואם בחקתי, וכיוצא בהם, כדי שישלימו התורה בשנה אחת ויקרא אותם סדרים בעונתן.
מקום שמפסיקין בשבת בשחרית, שם מתחילין וקורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, כיצד שבת הבאה ראשונה קורין בשחרית סדר בראשית, במנחה קורין אלה תולדות נח עשרה פסוקים או יותר, וכן בשני ובחמישי. וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילין אלה תולדות נח, וקורין עד סוף הסדר, ועל דרך זה קורין כל השנה, ומפטירין בכל שבת ושבת בנביא מעין מה שקרא בתורה. בראשי חדשים קורין פרשת התמיד ופרשת השבת ופרשת ראש חדש בסדר פנחס. וכענין זה הן קורין, הראשון קורא שלשה פסוקים מפרשת צו, והשני חוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ושני פסוקים שאחריו כדי שישייר בפרשה שלשה פסוקים, והשלישי קורא שלשה פסוקים שישייר השני עם וביום השבת, והרביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף פסקא. כך אמרו חכמים ז"ל, אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים. ראש חדש שחל להיות בשבת מוציאין שתי תורות בשחרית, אחד קורין בו ששה סדר אותה שבת, והשני קורא בו המשלים וביום השבת ובראשי חדשיכם. ולעולם מפטירין בשבת של ראש חדש בישעיה השמים כסאי עד סוף הספר, וחוזר וקורא פסוק והיה מדי חדש וגו'. וראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חזון ישעיהו. וראש חדש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו בשמואל ויאמר לו יהונתן מחר חדש עד ובין זרעך עד עולם. ואם היו שני ימים ראש חדש, שבת ומחרתו, מפטירין השמים כסאי. ואלו ההפטרות של ראש חדש נוהגות עד סדר פנחס ולא הוא בכלל, שמכאן ואילך יש סימן להפטרות שלא ישנה, כמו שיתבאר לפנינו בג"ה.
<h2>דף לב.</h2>
הבא לקרות פותח ספר תורה ומביט במקום שהוא מתחיל לקרות ואחר כך אומר ברכו את י"י המב[ו]רך, וכל העם עונין ברוך י"י המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה, וכל העם עונין אמן, ואחר כך קורא עד שמשלים לקרות, וגולל ספר תורה, ומברך בא"י אמ"ה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו בא"י נותן התורה. וצריך לעמוד אחד עמו בשעה שהוא קורא כדרך חזן שעומד עם הקוראין.
אין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח הצבור שלא יטריח עליהן להיות עומדין עד שיגלול מענין לענין, לפיכך אם נצרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני תורות. ולא יקרא אדם אחד ענין אחד בשתי תורות, שמא יאמרו ספר ראשון פסול היה ולפיכך קרא בשני. הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, וצריך להעמידו על התפר שאם יקרע יקרע בתפר. במקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו שם אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו שם.
מפסיקין למועדות וליום הכפורים, וקורין בענין המועד ולא בסדר השבת, ומשה רבינו ע"ה תקן להם לישראל שיהו קורין בכל מועד ענינו של יום, ושיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד.
אמרו חכמים ז"ל [ברכות ח' ע"א] חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, לפיכך אע"פ שאדם שומע כל התורה בכל שבת ושבת בצבור, קורא לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראו שלש פעמים.
